שאלת תזמון פתוחה היא הצעת רטרו - אתה לא לוחץ, אתה נותן ללקוח לבחור אם הוא רוצה להמשיך או לא. זה הפוך מ׳אז מה החלטת׳ שלוחץ להחלטה. שאלת תזמון נראית כמו: ׳עדיין הזמן הנכון?׳, ׳עדיין רלוונטי?׳, ׳הצרכים שלך השתנו?׳. ההבדל הפסיכולוגי: הלקוח לא מרגיש כמו טרף, הוא מרגיש כמו שותף. גם אם תשובתו ׳לא הזמן הנכון׳ - זה מידע יקר ערך, כי אתה יודע מתי לחזור.

גרסה א (פשוטה): ׳היי [שם], חולפים 3 שבועות מההצעה. רציתי לשאול בכנות - הזמן עדיין נכון לפתור את [נושא]? אם כן, בוא נמשיך. אם לא, אני בכלל לא רוצה להפריע - תגיד לי מתי כדאי לחזור׳. גרסה ב (עם עוגן): ׳היי [שם], לפני 3 שבועות אמרת שאתה רוצה לסיים [עוגן ספציפי] עד [תאריך]. עדיין רלוונטי לך?׳. גרסה ג (קרירה): ׳היי [שם], אני מסיים את המעקב ב-2 צעדים, ורציתי לשאול אם זה עדיין הזמן הנכון בכלל. אם לא, אעבור לתקופה ארוכה יותר - בלי לחץ׳.

אמיר שלח הצעה לאתר חנות ב-18,000 ש״ח. אחרי 21 ימים ומגעים 1-8, ביום 21 שלח: ׳היי שירלי, חולפים 3 שבועות מאז שדיברנו. רציתי לשאול בכנות - את עדיין מעוניינת לפתוח את החנות עד פסטיבל יוני? אם כן, צריך להתחיל השבוע. אם לא, נדבר באוגוסט בלי לחץ׳. שירלי: ׳אמיר, האמת? בעלי ואני החלטנו לדחות. נחזור אליך בספטמבר׳. אמיר רשם תאריך, חזר ב-1.9 - וסגרו. השאלה הזו חסכה לו 6 מגעי דחיפה ופתחה לקוח מאוחר יותר.

אם הלקוח כבר התעלם מ-3+ מגעים רצופים בלי תגובה כלל (לא ראה את הודעות הוואטסאפ, לא פתח את המייל) - יכול להיות שזו לא בעיית תזמון, זו בעיית חוסר עניין. במקרה כזה, חבל על שאלת תזמון פתוחה - דלג ישר לצעד 10 (בקשת רשות). אם הלקוח כן ראה את ההודעות אבל לא ענה - שאלת תזמון היא הצעד הנכון.