כל בן משפחה עם תפקיד יכול להחליט לבד בתחומו. דוגמאות - לקנות חומרי גלם, להזמין שירות לקוחות, לחתום על הזמנת חודש. הסכום של 5,000 ש״ח הוא ברירת מחדל, אפשר להתאים לעסק. בעסק שמחזור 1 מיליון ש״ח הוא 3,000 ש״ח. בעסק שמחזור 10 מיליון ש״ח הוא 15,000 ש״ח. רמה 1 מאפשרת לבני משפחה לעבוד בלי לרוץ לכל החלטה. בלי הרמה הזו, מנהל מכירות לא יכול אפילו להזמין כיבוד לפגישת לקוח גדולה.

דיון של 2 בני משפחה - מנהל הכספים ומנהל התחום הרלוונטי. אם הבן רוצה להזמין מודעה ב-12,000 ש״ח, הוא מציג לאמא שמנהלת כספים. אם היא מאשרת, מבוצע. אם לא מסכימים, עולה לרמה 3. הרמה הזו מטפלת ב-90% של ההחלטות החודשיות בעסק. דוגמאות - השכרת ציוד, הזמנת קמפיין שיווקי, גיוס עובד חדש. רוב הריבים הקלאסיים נמצאים פה - מי כן ומי לא רוצה. עם רמה ברורה, 2 אנשים מחליטים בלי לערב את כל המשפחה.

מוסך משפחתי, אבא ושני בנים שותפים. רמה 3 - 50,000-500,000 ש״ח או שינוי כיוון אסטרטגי. דוגמה - להוסיף ענף חשמליים לרכב, השקעה 280,000 ש״ח. החלטה כזו דורשת ישיבה משפחתית מלאה, פרוטוקול, והצבעה. במוסך הסבא לא יכול להחליט לבד גם אם הוא מייסד. אחרי 4 שעות דיון, הצביעו 2 בעד 1 נגד. סבא היה הנגדי אבל קיבל את ההחלטה כי כתוב בנוהל. הענף החדש הפך לרבעון רביעי לרבעון הכי רווחי בעסק.

מלכודת ראשונה - לדלג על רמה. רוצים להוציא 80,000 ש״ח על מודעה ויעקוף את הישיבה כי בא לי. זו הרס המבנה. גם אם אבא הוא הבעלים, חייב לקיים את הרמה. מלכודת שנייה - להגדיר רמה 1 גבוהה מדי. אם כל בן יכול להחליט לבד עד 30,000 ש״ח, יוצא שהבן יקנה ציוד ב-25,000 ש״ח שלא היה אישור עליו. תוודא רמה ראלית. מלכודת שלישית - לא לתעד החלטות רמה 2. כדאי לכתוב במייל פשוט - האמא אישרה היום ב-15,000 ש״ח מודעה במגזין. תיעוד מינימלי מונע ויכוחים בהמשך.