לפני שהבן או הבת נכנסים לעסק המשפחתי, חייבים 3-5 שנות עבודה בחברה אחרת. הסיבות - ללמוד ניהול בלי הרגלי המשפחה, לבנות ביטחון עצמאי, ולחזור עם עיניים חדשות. בן שעבד בחברה גדולה למד מערכות, נהלים, ועבודה עם בוס שלא אבא. הוא חוזר עם פרספקטיבה. בן שעבר ישר מצבא לעסק - מרגיש לכוד וחסר ערך. גם הצוות לא יכבד אותו כי לא יודע מה הוא יכול. 3 שנים מינימום, 5 אידאלי. אם זה לוקח עוד שנים, זה בסדר. החיפזון הוא האויב.

הבן צריך לבחור לבוא לעסק, לא להיגרר. תהליך של 6 חודשי חשיבה ושיחה. שאלות שצריך לשאול - מה אתה רואה את עצמך עושה בעוד 10 שנים. אם זה לא בעסק, אל תיכנס. למה דווקא עכשיו ולא בעוד 5 שנים. אם זה כי בא לי לעבוד אצל אבא, זה לא טוב. מה לא מתאים לך בעבודה הנוכחית. אם זו רק בריחה מבעיה, הבריחה תחזור בעסק. רצון אמיתי בא מסיבה חיובית, לא שלילית. בן שבוחר מתוך אהבה לעסק ולתחום, יצליח. בן שבורח לעסק כי אין לו אופציה אחרת, יכשל.

מאפיה משפחתית, האם בעלים, הבן בן 28 רוצה להיכנס אחרי שעבד 5 שנים בקונדיטוריה גדולה. שיחות 4 חודשים, האם והבן הסכימו על תפקיד מנהל ייצור עם תוצרים - להעלות תפוקה יומית מ-800 ל-1,200 לחמים, להקטין פחת ב-15%, ולהכשיר עוד 2 אופים. שכר 14,500 ש״ח שכר השוק לתפקיד. תוכנית 3 שנים מובנית. הבן נכנס מוכן. תוך שנתיים השיג את היעדים. האם פנתה לרבעון של עבודה תפעולית פחות וניהול אסטרטגי יותר. ההעברה מתחילה. בלי תיאור תפקיד מראש, הבן היה מסתובב במאפיה, לא ברור מה הוא עושה.

מלכודת ראשונה - לוותר על שנות העבודה בחוץ בגלל לחץ זמן. הבן יכנס לא מוכן ויכשל. עדיף לחכות 3-5 שנים מאשר להיכשל. מלכודת שנייה - לחשוב שרצון אמיתי הוא כל מה שיגיד. תאמין למה שהוא עושה, לא למה שהוא אומר. אם הוא דוחה את הכניסה, סימן שלא רוצה. מלכודת שלישית - לכתוב תיאור תפקיד דמוי, לא ספציפי. סמנכ״ל זה לא תפקיד, זה תואר. מנהל ייצור עם תוצר X זה תפקיד. הספציפיות היא הביטחון.