השעה 18:00 היא דוגמה, אפשר לקבוע 19:00 או 17:00 לפי הזוג. החוק - מהשעה שנקבעה ועד הבוקר הבא, אסור לדבר על העסק בבית. לא על תזרים, לא על עובד שאיחר, לא על לקוח שכעס. אם משהו דחוף, יש מקום אחד - דף או הודעה שלא נפתחת עד הבוקר. החוק חל גם על ארוחות שבת. במיוחד על ארוחות שבת. הילדים והקרובים לא צריכים לשמוע על העסק. הם רואים מספיק בשבוע. שבת היא בית.

כדי שחוק 18:00 יעבוד, צריך מקום שבו מדברים על העסק לעומק. פגישה שבועית 90 דקות, יום קבוע (לדוגמה רביעי 09:00 בבוקר), מקום קבוע. סדר יום - מה עבר השבוע, מה צפוי בשבוע הבא, החלטות חודשיות, ובעיות פתוחות. הפגישה רשמית, עם פרוטוקול קצר. בלי הפגישה הזו, החוק לא יכול לעבוד. צריך מקום לפרוק את העסק. עם הפגישה, הזוג יודע - מחכה לי רביעי, אני לא צריך לדחוף את הנושא הזה ביום שני בערב.

זוג, היא מורה ראשית, הוא מנהל תפעול. 5 שנים נשואים, 2 ילדים בני 4 ו-7. לפני ליווי - כל ארוחת ערב פצצה. למה הוא לא ניקה את הסטודיו. למה היא לא ענתה ללקוח. הילד בן 7 התחיל להגיד אבא לא מדבר עם אמא. אחרי שיחה איתנו, חתמו על חוק 19:00 ופגישה שבועית רביעי 09:00 בית קפה. תוך 3 חודשים, הילד אמר אבא ואמא צוחקים שוב. הסטודיו לא רץ יותר טוב, אבל הזוג רץ. עסק זוגי מתקיים על הזוג, לא על העסק.

מלכודת ראשונה - להגיד נקרא לזה גמיש. אם החוק גמיש, הוא לא קיים. צריך 4-6 שבועות של 100% יישום עד שזה הופך טבעי. בתחילה זה לא נעים. אחרי 6 שבועות זה הצלה. מלכודת שנייה - לוותר על הפגישה השבועית בגלל לחץ עסקי. הפגישה היא חלק מהעסק, לא תוספת. תזמן אותה כמו פגישת לקוח. מלכודת שלישית - לדבר על הילדים בפגישה השבועית במקום עסק. הפגישה היא רק עסק. שיחות על הילדים בערב, בית. הפרדה ברורה.