ברוקר M&A: גורם מקצועי שמתפקיד כסוכן. מקבל 3-7% עמלה, מטפל בכל התהליך, אבל לוקח גם זמן. פנייה ישירה: אתם מזהים 5-10 קונים אסטרטגיים, פונים אליהם ישירות. חסכון בעמלה, אבל דורש מיומנות. רשת אישית: מתחבר עם בעלי עסקים שתואמים, עוזר חברי איגוד או דרך רואה החשבון/עו'ד. הכי מהיר אבל מוגבל בכמות הקונים. רוב העסקאות הישראליות נעשות בשילוב, לא ערוץ יחיד.

מחזור מעל 30 מיליון ₪ ועסק מורכב = ברוקר חיוני. מחזור 10-30 מיליון = שילוב ברוקר + פנייה ישירה. מחזור 3-10 מיליון = פנייה ישירה היא הסיכוי הגדול ביותר, ברוקרים פחות מתעניינים. עסק עם זווית אסטרטגית ברורה (טכנולוגיה, ייחודיות, ענף מתפתח) = קונה אסטרטגי שאתם מזהים בעצמכם הוא הסיכוי הטוב ביותר. עסק יחיד בענף שלו (משפחתי, רגיונלי) = רשת אישית או ברוקר מקומי שיודע את הענף.

בעל חברת ייבוא ושיווק עם 15 מיליון ₪ מחזור הכין רשימה של 12 קונים אסטרטגיים: 6 מתחרים גדולים, 3 ספקים שעלולים לרצות שליטה לאחור, 3 קרנות PE קטנות. פנה אישית ל-12 דרך לינקדאין ורואה חשבון. 4 הביעו עניין. 2 הגיעו לדיוו דיליג'נס. אחד סגר ב-3.5x EBITDA. הוא חסך 200-300 אלף ₪ של עמלת ברוקר, אבל השקיע 6 חודשי עבודה אישית. הוא אמר שזה היה שווה כי הוא היה במגע ישיר עם המחיר.

1) לבחור ברוקר זול במקום ברוקר טוב - ברוקר חלש לא יביא קונים נכונים והעסקה תיגרר שנה. 2) פנייה ישירה ללא מסמך מקצועי (Information Memorandum) - הקונה לא לוקח ברצינות. 3) להסתמך רק על רשת אישית - מאבדים 70-80% מהקונים הפוטנציאלים. 4) פנייה לכל המתחרים בו זמנית בלי הסכמי סודיות - הסיכון שמידע ייצא לשוק גבוה מאוד.