Revenue Multiple: שווי = הכנסה שנתית × מולטיפל (לרוב 0.5-2x בעסק קטן, 4-8x ב-SaaS). EBITDA Multiple: שווי = רווח תפעולי × מולטיפל (2-4x בעסק ישראלי טיפוסי, 5-8x בעסקים גדולים יותר). DCF: סך כל תזרימי המזומנים העתידיים מהוונים להיום בריבית סיכון. NAV: סך כל הנכסים פחות התחייבויות - נכון לעסקים עם רכוש כבד או כאשר העסק לא רווחי.

עסק שירותים רווחי עם EBITDA 1-3 מיליון ₪ - EBITDA Multiple היא השיטה העיקרית. עסק טכנולוגי בצמיחה גבוהה ללא רווח - Revenue Multiple או ARR Multiple. עסק עם תזרים יציב וצפוי לשנים (חוזים ארוכים) - DCF משמש להצדקה. עסק נדל'ן, מלאי, ציוד יקר - NAV מציב רצפה. בפועל, הקונה מחשב את כולן ומציע מחיר על בסיס השיטה שהכי משרתת אותו. הבעלים צריך לדעת את כולן.

חברת שיווק דיגיטלי עם 6 מיליון ₪ מחזור, EBITDA של 1.2 מיליון ₪. Revenue Multiple ב-1x = 6 מיליון. EBITDA Multiple ב-3x = 3.6 מיליון. DCF עם הנחת צמיחה 8% וריבית הוון 15% = כ-4.5 מיליון. NAV (משרד שכור, מחשבים, מזומן) = 800 אלף ₪. הטווח הריאלי שינתן: 3.5-5 מיליון ₪. הקונה ינסה לעגן ב-NAV או ב-EBITDA הנמוך. הבעלים יצביע על DCF להגנת המחיר.

1) שימוש במולטיפלים של עסקאות תקשורתיות (טק, יוניקורנים) לעסק שירותים - לא רלוונטי. 2) חישוב על הכנסה במקום על EBITDA מנורמל - מנפח את השווי בראש. 3) להתעלם מ-NAV כאשר אין רווח - אז הקונה ישלם רק על נכסים. 4) DCF עם הנחות צמיחה אופטימיות מדי - קונה לא מאמין בצמיחה שלא הוכחה ב-3 שנים אחרונות.