ארבעה תרחישים. 1) ענף מתכווץ ללא קונים - שום קונה אסטרטגי לא רוצה את העסק. 2) עסק תלוי לחלוטין בבעלים, ואין זמן לבנות עצמאות - 3 שנים פלוס. 3) הבעלים זקוק לכסף תוך 6 חודשים ולא יכול לחכות תהליך מכירה ארוך. 4) הצעות שיש על השולחן נמוכות מ-50% מהשווי שאפשר לחלץ דרך סגירה מסודרת. בכל אחד מהמקרים, Wind-down של 6-12 חודש יכול לחלץ ערך גבוה יותר מאשר מכירה נואשת.

1) הודעה ללקוחות 6 חודשים מראש - לסיים חוזים בכבוד, להעביר אותם לעמיתים. 2) גביית חובות פתוחים - להציע הנחות 5-10% לתשלום מיידי. 3) פירעון התחייבויות - ספקים, בנקים, מסים. 4) מכירת נכסים פיזיים - ציוד, מלאי, מאגרי מידע - בנפרד למרבה במחיר. 5) סיום העסקת עובדים בכבוד - פיצויים מלאים, מכתבי המלצה, סיוע במציאת עבודה. 6) סגירת חברה רשמית - דיווח לרשם החברות, ביטול רישומים. כל שלב 1-2 חודשים.

בעל חנות עיצוב עם 3 מיליון ₪ מחזור הוצעו לו 800 אלף ₪ למכירה (NAV של מלאי). הוא העריך שהמלאי שווה 1.4 מיליון בקמעונאות. סירב, פתח מבצע סוף 20% הנחה למשך 4 חודשים. גמר את המלאי ב-1.25 מיליון ₪. החזיר התחייבויות 400 אלף, שילם פיצויים 200 אלף. נטו לכיס: 650 אלף ₪. אחרי מס: 580 אלף. ההצעה למכירה הייתה נטו 600 אלף. הוא יצא דומה כספית, אבל בלי Earn-out ובלי התחייבויות עתידיות. שווה את התהליך.

1) להודיע ללקוחות מאוחר מדי - חוזים נשברים בכבוד פוגעני, סיכון משפטי. 2) לא לפצות עובדים כראוי - תביעות עתידיות יבטלו את החיסכון. 3) למכור מלאי במכירת חיסול בהפסד עמוק - עדיף 6 חודשי הנחות הדרגתיות. 4) לא לסגור חברה רשמית בסוף - חבויות רישום, ביטוח לאומי, חברה ממשיכה להתחייב. סגירה רשמית עם רואה חשבון חיונית.