Asset Sale: הקונה קונה רק נכסים מסוימים (לקוחות, מלאי, ציוד) - לא את החברה. החברה הקיימת ממשיכה להתקיים, רק ריקה. עדיף לקונה כי לא יורש התחייבויות עבר. Share Sale: הקונה קונה את כל מניות החברה - מקבל הכל, כולל חובות והתחייבויות. עדיף למוכר כי הוא יוצא נקי. Earn-out: 70-80% מהמחיר משולם בסגירה, 20-30% תלוי בעמידה ביעדים על פני 2-3 שנים. Vendor Finance: המוכר נותן הלוואה לקונה, מקבל חלק מהמחיר על פני זמן.

Share Sale: כשהחברה נקייה משפטית ופיננסית, אין סוגיות פתוחות, ויש מבנה מס אופטימלי. רוב העסקאות הגדולות. Asset Sale: כשיש סוגיות משפטיות פתוחות, חבות מס לא ברורה, או כשהקונה רוצה רק חלק מהפעילות. מס לרוב גבוה יותר למוכר. Earn-out: כשהשווי המוצהר תלוי בביצועים עתידיים, או כשהקונה לא בטוח שהבעלים יעבירו את הלקוחות. כמעט תמיד יש Earn-out כלשהו בעסקאות שירותים. Vendor Finance: כשהקונה לא יכול לממן הכל מהבנק, או כשיש מס שכדאי לפזר על פני שנים.

בעל חברת שיווק נמכר ב-6 מיליון ₪. מבנה: Share Sale, 60% במזומן בסגירה (3.6 מיליון), 20% Earn-out על פני 24 חודש (1.2 מיליון - תלוי ביעדי הכנסה), 10% Escrow ל-18 חודש (600 אלף - הגנה לקונה מהפתעות), 10% Vendor Finance (600 אלף - תשלום שנתי במשך 5 שנים בריבית 4%). הסכום הסופי שקיבל בפועל: 5.4 מיליון אחרי שעמד ב-90% מיעדי ה-Earn-out. ההפסד של 600 אלף קוצץ ההצעה הראשונית, אבל ה-Earn-out הוא מה שאפשר את העסקה מלכתחילה.

1) להסכים ל-Earn-out של מעל 30% - הסיכון שלא יעמדו ביעדים עלול לעלות מיליונים. 2) Asset Sale ללא ייעוץ מס - חבות מס יכולה להגיע ל-50% מהתמורה במקום 25% ב-Share Sale נכון. 3) Vendor Finance ללא בטחונות - הקונה לא משלם והמוכר תקוע. 4) Escrow ארוך מדי (מעל 24 חודש) - הכסף תקוע ולא נושא ריבית, ערך מתמעט.