דיבור מול קהל - 4 שלבים מהפחד לפוזיציה
שיעור 14 מתוך 16
התשובה הקצרה
כמעט כל בעל עסק מודה בזה בשלב מסוים, בדרך כלל בשקט: לעמוד מול קהל מפחיד אותו יותר משהוא מוכן להגיד. זו לא חולשה אישית וזה גם לא נדיר - זה אחד הפחדים הנפוצים ביותר שיש, ורוב האנשים שנראים בטוחים על הבמה פשוט למדו להתמודד איתו, לא נולדו בלעדיו. ההבדל בין בעלים שנמנע מהבמה לבין אחד שהופך אותה למנוף עסקי הוא ארבעה שלבים שאפשר לאמן. **Reframe** - אתה לא נואם, אתה משתף מה שעבד אצלך. **Open strong** - 90 שניות פתיחה בנויות, לא 'תודה שהזמנתם אותי'. **Anchor** - שלוש עד ארבע נקודות עיגון בלבד, כי זה מה שקהל באמת לוקח איתו החוצה. **Close memorable** - משפט אחד שנשאר, ואז שקט, ורק אז תודה. שים לב למה זה שווה לך כסף: בכנסים ובפאנלים של הענף שלך, ההזדמנויות שנוצרות נוטות ללכת למי שעמד מלפנים - לא בגלל שהוא ידע יותר, אלא בגלל שאותו זכרו.
Reframe - למה מילה אחת מורידה את הפחד
המוח מפחד מ'נאום' כי המילה גוררת איתה שיפוט, הופעה ותיאטרון. אם אתה אומר לעצמך 'אני הולך לנאום', אתה בעצם מכריז 'אני עומד מול חבר מושבעים'. אם אתה אומר 'אני הולך לשתף את מה שעבד אצלי עם 80 אנשים שמתמודדים עם אותו דבר', אתה כבר לא מול שופטים - אתה בתוך קבוצה. זה לא משחק מילים ולא חשיבה חיובית; זו הגדרה שונה של המצב, והיא משנה בפועל את מה שהגוף עושה. תוסיף לזה שני דברים מעשיים: הקהל רוצה שתצליח (אף אחד לא מגיע להרצאה בתקווה שהיא תהיה גרועה), והוא לא רואה את מה שאתה מרגיש. הבטן שלך סוערת, ומהשורה החמישית זה נראה כמו אדם שעומד ומדבר.
טוען את המשך השיעור...