במשבר עסקי, הבעלים הוא המקבל החלטות הראשי, המתקשר הראשי, ולעיתים הבריא היחיד שיכול לבצע פעולות מסוימות. אם הוא מתפרק - העסק מתפרק יחד איתו. בעלים מותש מקבל החלטות גרועות, מתקשר רע עם הצוות והלקוחות, ומפספס סימני אזהרה. בעלים מאוזן מאוד מקבל החלטות איכותיות גם תחת לחץ. ההשקעה ב-90 דקות ביום במנוחה ויחסים אינה גזל זמן - היא הגדלת איכות 14 שעות העבודה הנותרות.

גוף: שינה - מנוחה 5+ שעות 5 לילות בשבוע. אוכל - שלוש ארוחות יומיות, גם אם קטנות. תנועה - 20 דקות הליכה יומית, גם אם תוך טלפון לעסק. אסור לבטל. ראש: לפחות שעה ביום בלי חשיבה על העסק - קריאה, סדרה, משחק עם ילד. אדם אחד שאתה מדבר איתו על המצב, לא בן זוג. יחסים: 15 דקות יומית עם בן זוג בלי טלפון, ביום הראשון לפני העבודה או הלילה הבעלים. נוכחות בארוחת ערב 4 לילות בשבוע. הפרוטוקול נכתב ביומן. כל סטיה שמופיעה 3 ימים ברציפות - אזהרה.

בעל סוכנות ביטוח, מחזור 320,000 שח חודשי, ירד ל-180,000 ב-8 חודשים. כשהגיע אלינו ישן 3 שעות בלילה 4 חודשים ברצף. אוכל - קפה ועוגה. תנועה אפס. בן הזוג שלו רצה להיפרד, אכלו ביחד ב-3 שבועות שעברו 0 פעם. בשבוע 1 לא דיברנו על העסק, דיברנו על הפרוטוקול. סירב בהתחלה - 'אין לי זמן'. הסברנו - בלי 90 דקות יומיות של אזון אישי, ההצלה לא תעבוד. הסכים בלחץ. תוך 14 יום שינה ל-5.5 שעות, אכל 3 ארוחות. ההחלטות שקיבל בשבועות 2-4 היו כפל יותר מדויקות. סיים את 30 הימים עם עסק מאוזן ויחסים על המסלול. אמר אחר כך - 'הפרוטוקול הציל אותי לא פחות מאשר את העסק'.

1) 'אני לא יכול לישון, יש לי משבר'. אי שינה לא פותרת. רק עוד 90 דקות שינה משפרות החלטות. 2) שתיית אלכוהול לרגיעה. עולה לקילו אנרגיה למחרת ופוגע בשינה. אסור. 3) בידוד מבן זוג כדי 'לא להלחיץ אותם'. בדיוק להפך - שותפות בנטל מקילה. 4) אכילה לא רגילה - דילוג ארוחות או אכילה מוגזמת. שניהם פוגעים בקבלת החלטות. 5) הזנחת ילדים - 'אסביר להם כשייצבנו'. ילדים מרגישים גם בלי הסבר, נוכחות אישית במשך 30 דקות ביום קריטית להם ולך.