תזרים 13 שבועות הוא כלי ניהול ארוך טווח בעסק יציב. תזרים 30 יום הוא כלי ייצוב במצב פוסט-משבר. 30 יום הוא מספיק קרוב להיות מדויק, ומספיק רחוק לראות בעיות לפני שמתפרצות. בעסק שיצא ממשבר אין מותרות של מבט רחוק. כל שבוע צריך וודאות מה קורה. תזרים 30 יום בנוי כטבלה של 4 שבועות, מתעדכנת כל יום ראשון בבוקר ב-15 דקות, ומציגה ביום הראשון של כל שבוע: יתרת פתיחה, הכנסות צפויות, הוצאות צפויות, יתרת סגירה. שורות אדומות = פעולה השבוע.

טור 1 - שבוע 1 (השבוע הקרוב). טור 2 - שבוע 2. טור 3 - שבוע 3. טור 4 - שבוע 4. שורות: יתרת בנק פתיחה, הכנסות מלקוחות (סכום + מקור), הוצאות קבועות (משכורות, שכירות), הוצאות משתנות (ספקים, חומרי גלם), הוצאות מס (מע''מ, מקדמות), יתרת בנק סגירה. סך הכל 6 שורות, פשוט מאוד. כל יום ראשון בבוקר - 15 דקות לעדכן. הוצאה לא תוכננה? נוספת לטבלה. הכנסה דחתה? עוברת לשבוע הבא. שבוע 3 או 4 קופץ אדום = יש 14-21 יום לפעול לפני שזה קורה.

בעלת חנות בגדים שיצאה משבוע 2 של ההצלה עם הוצאות מאוזנות אבל ללא בופר. שבוע 3 התחיל בתזרים 30 יום: שבוע 1 - יתרה +8,000, שבוע 2 - יתרה +12,000, שבוע 3 - יתרה +4,000, שבוע 4 - יתרה -3,000 (אדום). הזיהוי המוקדם איפשר לה לתכנן את שבוע 4 ב-3 שבועות מראש. פעולות שעשתה: סיכמה מבצע סוף עונה לשבוע 4 לכיסוי הגרעון, דחתה רכישת מלאי חדש בשבועיים, סיכמה תשלום מאוחר עם ספק מע''מ אחרי הדדליין. תוצאה - שבוע 4 הסתיים +6,000 במקום -3,000. הניטור המוקדם הציל אותה מנפילה חוזרת.

1) זמן קבוע: יום ראשון בבוקר, 20 דקות, באותה שעה כל שבוע. שיגרה היא הסוד. 2) אג'נדה קצובה: מבט על תזרים, סטיות מהשבוע, פעולה אחת לשבוע הבא. אסור לחרוג. 3) שותף לישיבה: אם יש שותף עסקי, חובה. אם אין - בן זוג עם הבנה בסיסית. שניים רואים את מה שאחד מתעלם ממנו. 4) פעולה אחת בלבד: בכל ישיבה יוצאים עם פעולה אחת ספציפית לשבוע. לא 5. לא 10. אחת. הריכוז בודד מה שמייצב עסק.