Problem (2-3 שורות) - בעיה ספציפית שהקהל מכיר: 'רוב בעלי העסק שאני פוגש שמשקיעים 5K+ בחודש בפרסום לא יודעים לחשב את ה-CAC שלהם'. Insight (3-4 שורות) - תובנה מהשטח, לא ספרי לימוד: 'הסיבה היא לא חוסר ידע - היא חוסר זמן. הם לא מקדישים שעה בחודש לחישוב פשוט שיכול לחסוך להם 30% מהתקציב'. Action (2-3 שורות) - פעולה קונקרטית: 'הקדישו 60 דקות החודש - חשבו CAC לפי כל ערוץ פרסום. תופתעו מה תגלו'.

סמכות נוצרת מ-3 גורמים: 1) תצפית ספציפית מהשטח (לא 'מחקרים מראים'). 2) מספרים ונתונים מהניסיון שלך ('מתוך +1,200 עסקים שליווינו'). 3) המלצה ברורה ולא ערפילית. צניעות נוצרת מ-3 גורמים: 1) להראות שלמדת בעצמך - 'גם אני עשיתי את הטעות הזו'. 2) לא להגיד 'אני יודע' אלא 'ראיתי'. 3) לסיים בשאלה או הזמנה, לא בהוראה. שילוב שני הגורמים יחד = פוסט סמכותי שלא מרגיש מתנשא.

מאמן פרסם פוסט: 'אחד הדברים שאני רואה שוב ושוב אצל חברות שירות שגדלות מהר: הם משכפלים את הבעיה במקום לפתור אותה. דוגמה - חברה שיש לה 3 לקוחות לא רווחיים. במקום לסנן אותם, היא מגייסת עובד נוסף 'כדי לטפל בעומס'. אחרי שנה - יש לה 6 לקוחות לא רווחיים ועוד עובד. הרווחיות ירדה. הפעולה הנכונה היא הפוכה: לקלף את 3 הלקוחות הלא רווחיים, ולעבוד פחות עם רווחיות יותר. תרגיל לשבוע: רשמו את 5 הלקוחות הכי גדולים שלכם וחשבו רווחיות נטו לכל אחד. תתפלאו'. הפוסט קיבל 124 תגובות, 6 פניות לאבחון.

1) להתחיל ב'אחרי 20 שנה בעסק' - נשמע מתנשא. עדיף 'יש דפוס שאני רואה שוב ושוב'. 2) להסתמך על מקורות חיצוניים בלי הוספת ערך - 'מחקר חדש מ-Harvard מראה' לבד לא מספיק. 3) Insight גנרי - 'תעבדו על העסק, לא בעסק' זה לא תובנה, זה קלישאה. 4) ללא Action קונקרטי - הקורא נשאר עם 'נכון, מעניין' אבל לא יודע מה לעשות. 5) להציג את עצמך כיודע-הכל - בעלי עסק מתחברים למישהו שלמד בדרך הקשה.