NDA (Non-Disclosure Agreement) הוא הסכם סודיות בין צדדים. הוא מגן על מידע עסקי שאחד הצדדים חושף לשני, ומחייב את הצד המקבל לא לחשוף אותו. הבעיה: NDA רחב מדי ('כל מידע שיעבור') לא ניתן לאכיפה. בית המשפט הישראלי נוטה לבטל אותו כי הוא בלתי סביר.

צריך NDA: רוכש פוטנציאלי של עסק, שותף לפרויקט עם מתחרה, עובד בכיר שייחשף לאסטרטגיה, ספק שמטפל בקוד / נתוני לקוחות. לא צריך: ספק שירותים שגרתי (יש לו חובת סודיות מקצועית), פגישת היכרות ראשונה. הגדרה ספציפית של 'מידע סודי': רשימה ממוספרת - נוסחאות, רשימות לקוחות, דוחות פיננסיים, אסטרטגיה כתובה.

אתה חושף דוחות פיננסיים של 3 שנים לרוכש פוטנציאלי. NDA חד-צדדי שאומר: 'מידע סודי פירושו: (א) דוחות כספיים, (ב) רשימת 50 הלקוחות הגדולים, (ג) חוזים עם ספקים, (ד) תהליכי עבודה פנימיים שסומנו במפורש כסודיים'. חריגים: מידע ציבורי, מידע שכבר היה אצל הרוכש, מידע שפותח עצמאית. תקופה: 5 שנים אחרי סיום המשא ומתן.

מלכודת 1 - להגדיר 'מידע סודי' כ'כל מידע שיעבור' - בית משפט יבטל. מלכודת 2 - בלי חריגים (מידע ציבורי, מידע שכבר ידוע) - NDA רחב מדי. מלכודת 3 - לחתום NDA סטנדרטי שהצד השני שלח בלי לקרוא. מלכודת 4 - לחתום NDA על פגישת היכרות ראשונה - יוצר נטל ביורוקרטי לא נחוץ.