כל יום שני בבוקר, השבוע הקרוב הופך לשבוע 1 בטבלה. שבוע 2 של השבוע שעבר הופך לשבוע 1 השבוע. מבחינה טכנית - או שמוסיפים שורת תאריך חדשה לעמודה 13 ומוחקים את עמודה 1, או שגוללים את כל הנתונים שמאלה. הרבה משתמשים בפונקציית offset או בפשוט להעתיק את התוכן. תוצאה - תמיד יש לפניך 13 שבועות, השבוע הקרוב בעמודה 1, ועוד שבוע חדש (שבוע 14 קודם) מוסיף לעמודה 13. הפעולה הזו לוקחת 5 דקות אם הטבלה בנויה נכון.

השבוע שעבר נסגר בבנק. כעת מעדכנים את שורת יתרת הפתיחה של שבוע 1 לפי המספר האמיתי בחשבון הבנק היום. סוקרים את ההכנסות שהיו אמורות להיכנס שבוע שעבר - מה נכנס בפועל, מה דחוי. מעדכנים. סוקרים את ההוצאות - מה יצא, מה דחוי. מעדכנים. אם לקוח דחה תשלום - לא מוחקים את השורה, מעבירים לשבוע הבא עם הערה. השקיפות חשובה. בסוף השלב, יתרת הסגירה של שבוע 1 (השבוע הקרוב) מחושבת אוטומטית מהיתרת פתיחה והתחזית. זו נקודת ההתחלה ל-13 השבועות.

חברת אבטחת מידע עם 4 שותפים, מחזור 180,000 ש״ח חודשי. הטקס היה כל יום שני 7:30 בבוקר, 25 דקות, כל השותפים בזום. אחד מנהל את הטבלה, השאר רואים ומציעים תיקונים. השבועות הראשונים היו מסורבלים - 40 דקות. אחרי חודש - 22 דקות, ככה כבר 14 חודשים. בכל שבוע הם מזהים 1-2 פרטים שנשכחו - לקוח חדש שנחתם בשישי, חשבונית שלא יצאה. הטקס הפך לעוגן ניהולי, וכבר 18 חודשים לא היה משבר תזרימי לא צפוי בעסק.

טעות ראשונה - לדלג שבוע אחד 'כי עסוקים'. אחרי שבוע אחד שמדלגים, השני קל יותר, וב-3 שבועות הטבלה כבר לא אמינה. ברגע שמרגישים שהטבלה לא משקפת מציאות, כבר לא מאמינים לה. טעות שנייה - להעביר את הטקס לסוף השבוע ('יום שישי כשיש זמן'). יום שישי אין זמן, יש סגירת שבוע. יום שני זה הזמן. טעות שלישית - לעדכן בלי לסרוק את 12 השבועות הבאים. השלב השלישי הוא מה שיוצר ערך - בלי הסריקה, רק תיעדת היסטוריה, לא תכננת עתיד.