סיבה 1 - מדידת רווח: אם משלם שכירות אישית מהחשבון העסקי, התזרים העסקי נראה אבוד. אי אפשר לדעת אם העסק מרוויח. סיבה 2 - דרישת רשות המסים: הוצאה מעורבת (לדוגמה רכב פרטי שמשמש גם לעבודה) חייבת תיעוד ברור. בלי - לא מקבלים החזר. סיבה 3 - שעות רואה חשבון: דפי בנק עסקיים מעורבבים עם פרטיים = שעות עבודה כפולות = חשבון רואה חשבון שמנפח.

כלל 1: חשבון בנק עסקי נפרד. כל הכנסה נכנסת אליו, כל הוצאה עסקית יוצאת ממנו. כלל 2: כרטיס אשראי עסקי נפרד. רק הוצאות עסקיות. אם אין אפשרות - כרטיס פרטי ייעודי שמשתמשים בו רק לעסק. כלל 3: משכורת אישית קבועה. כל חודש מעבירים סכום קבוע מהחשבון העסקי לחשבון האישי. זה ה'שכר' של הבעלים. כלל 4: תיעוד מיידי. כל הוצאה - חשבונית/קבלה מצולמת בטלפון לאפליקציית הנהלת חשבונות (Pliis / Greeninvoice / חשבונית ירוקה).

יזמת התחילה כעוסק פטור. בחודשיים הראשונים שילמה לבנקאי האישי שלה, לסופר, ולגננת מהחשבון העסקי. נכנסו ההכנסות הראשונות באותו חשבון. בסוף הרבעון: רואה החשבון אמר 'אני לא יודע מה הוצאה עסקית ומה אישית. תעבור על 380 פעולות'. הכינה את זה - 6 שעות עבודה. רואה החשבון חייב על שעות ניתוח (1,800 ש״ח). וגם פספסה החזרי מעמ ב-2,800 ש״ח כי לא יכלה להוכיח חלק מההוצאות העסקיות. סה״כ הפסד: 4,600 ש״ח - מעירוב בחודשיים.

1) 'אני אקח רק 500 ש״ח מהחשבון העסקי לקנייה אישית - אחזיר אחר כך': לא תחזיר. ההפרדה נשברת. הסכום הראשון תמיד הופך לשני, שלישי. 2) 'לא מגיע לי משכורת עד שאהיה רווחי': טעות. בלי משכורת אישית קבועה - אתה לא יודע מה העסק עולה לך באמת. רוב העסקים מראים 'רווח' כי הבעלים שוכח לחשב את עצמו כעלות.