מאמר באורך 800-1,200 מילים מכיל בתוכו שכבות תוכן. שכבה 1 - הטיעון המרכזי (משפט אחד). שכבה 2 - 3-5 נקודות מרכזיות. שכבה 3 - דוגמאות וסיפורים. שכבה 4 - סטטיסטיקות וציטוטים. שכבה 5 - מסקנות והמלצות. כל שכבה היא חומר גלם לסוג פורמט אחר. הטיעון המרכזי = טוויט. הנקודות המרכזיות = פוסטים נפרדים. הסטטיסטיקות = ציטוטים לסטטוס. ההמלצות = פוסט סיכום. AI יודע לפרק את השכבות האלה בלחיצה.

פרומפט - 'הנה מאמר באורך 1,000 מילים שכתבתי [המאמר]. הנה מסמך קול המותג שלי [המסמך]. תפרק את המאמר ל - 1) ניוזלטר 250 מילים בקול שלי. 2) 5 פוסטים קצרים, כל אחד על נקודה אחרת מהמאמר, בפורמטים מעורבים (פייסבוק/אינסטגרם/לינקדאין). 3) 10 ציטוטים לוואטסאפ סטטוס בני 1-2 משפטים. 4) 3 שאלות שיווקיות שיכולות להפוך לפוסטים נפרדים. 5) 2 כותרות אלטרנטיביות למאמר עצמו לטסט. שמור על הקול שלי. בלי קלישאות בלי מילים אסורות.' תוצאה ב-2-3 דק׳.

מאמן עסקי כתב מאמר ב-2024 על 'איך לזהות שצריך לפטר עובד'. 1,100 מילים, פוסט אחד בבלוג. עברה שנה, הוא הריץ עליו את הפייפליין ההפוך. תוצאה - ניוזלטר 250 מילים שיצא לרשימה, 5 פוסטים שפורסמו על פני 3 שבועות (פייסבוק, לינקדאין, אינסטגרם), 10 ציטוטים שיצאו כסטטוסים בוואטסאפ, 3 שאלות שהפכו לפוסטים נפרדים. סה״כ - 19 נגיעות תוכן ממאמר אחד ישן. הזמן - 20 דק׳ עבודה + עריכה.

מלכודת 1 - לחשוב שאם המאמר נכתב ב-AI, הפייפליין ההפוך יתן תוכן חזרתי. ההפך - פיזור בפורמטים שונים מייצר 19 חיבוטים שונים. מלכודת 2 - להריץ את הפייפליין על מאמר חלש. אם המאמר המקורי בינוני - גם הפלטים בינוניים. השתמשו במאמרים שגאים בהם. מלכודת 3 - לפרסם את כל 19 הפלטים באותו שבוע. תפזרו אותם על 3 שבועות לפחות, אחרת הקהל מרגיש שאתם 'מרצדים' על אותו רעיון.