ROIC מודד את התשואה השנתית שהעסק כולו מייצר על ההון המושקע בו. בניגוד ל-ROI שמודד השקעה אחת, ROIC מודד את הביצוע הכולל. WACC מודד את 'עלות הכסף' של העסק - שיעור התשואה שצריך לתת לבעלי ההון (בעלים + בנקים) כדי שיהיה כדאי להם להישאר בעסק. כשעסק מייצר ROIC גבוה מ-WACC = יוצר ערך. כשהוא מייצר נמוך = שורף ערך.

NOPAT = EBIT × (1 - Tax Rate). ROIC = NOPAT ÷ Invested Capital × 100. Invested Capital = Equity + Long-Term Debt. WACC = (E/V × Re) + (D/V × Rd × (1-T)). E = Equity, D = Debt, V = E+D, Re = עלות הון בעלים, Rd = ריבית חוב, T = מס. בעסק קטן בישראל: Re סביב 12-18% (אלטרנטיבת השקעה), Rd סביב 7-10% (ריבית הלוואה), WACC משוקלל סביב 9-14%.

עסק ישראלי: EBIT שנתי 150K, מס חברות 23% → NOPAT = 150 × 0.77 = 115.5K. Equity 600K + Long-Term Debt 200K = Invested Capital 800K. ROIC = 115.5 ÷ 800 = 14.4%. חישוב WACC: E=600, D=200, V=800. Re=12% (אלטרנטיבה לבעלים). Rd=8% (ריבית הלוואה). WACC = (600/800 × 12%) + (200/800 × 8% × 0.77) = 9% + 1.54% = 10.54%. השוואה: ROIC 14.4% > WACC 10.54% = העסק יוצר ערך, הפרש 3.86 נקודות. אם ROIC היה 8% - היה שורף ערך.

מלכודת 1: לא לכלול Long-Term Debt ב-Invested Capital. ROIC ייצא גבוה באופן מטעה. מלכודת 2: לחשב WACC עם Re = ריבית בנק (3%). הנכון: Re = אלטרנטיבה ריאלית לבעלים, מינימום 12%. מלכודת 3: להתעלם מ-WACC כי 'זה אקדמי'. אם ROIC < WACC לאורך 3 שנים - מוטב למכור העסק ולהשקיע בשוק ההון.