המנגנון: ברגע שיש לך 7-10 וי ברצף, המוח לא מסכים לשבור. השרשרת עצמה הופכת לתגמול - דופמין מהצורה הוויזואלית של רצף ארוך. כלל הברזל: אם פספסת יום - חזור למחרת. אסור לפספס יומיים ברצף. שני פספוסים ברציפות = הרגל מת. אחד = מותר. טריק: אם אתה יודע שלא תספיק לעשות את ההרגל המלא - תעשה את הגרסה המינימלית (פחות מ-2 דקות). העיקר השרשרת.

לא כל הרגל צריך להחזיק לכל החיים. 1) ההרגל הפסיק לשרת את המטרה: התחלת תזרים יומי כי הייתה בעיה. עבר שנה, המצב יציב, ההרגל טקסי. → עבור לבדיקה שבועית. 2) ההרגל הפך לאובססיה: אתה לא יכול לתפקד בלעדיו, חרדה אם פספסת, פוגע בחיים. → תלות, לא הרגל. 3) ההקשר השתנה: עברת לעסק אחר. → שחרר אותו. איך לעצור נכון: לא בבת אחת. הורדה הדרגתית: יומי → 3 בשבוע → שבועי → סוף.

רותם, חוקרת שוק בחיפה, החזיקה הרגל 'בדיקת תזרים יומית' 18 חודשים. הגיעה למצב שבו העסק יציב והבדיקה הפכה לטקס בלי תועלת. ניסתה לעצור לחלוטין - אחרי שבועיים הרגישה שאיבדה שליטה. במקום זה ביצעה הורדה הדרגתית: יומי → 3 בשבוע → שבועי. שמרה על השליטה אבל פינתה זמן. ההרגל לא 'מת' - הוא הותאם למצב החדש.

1) פספוס יומיים ברצף: הרגל מת. תקפיד יום אחד מקסימום. 2) 'אעשה אחר כך': מאוחר יותר = לא יקרה. גרסה מינימלית מיד. 3) להפסיק הרגל בבת אחת: יוצר תחושת ויתור. תוריד הדרגתית: יומי → שבועי → חודשי → סוף.