בור הוויתור הוא הפער בין כיבוי הדופמין של החידוש (יום 7-10) להפעלת התגמול של התוצאה (יום 60-90). 4-7 ימי דריכה בלי תגמול. זה מקום מסוכן ביולוגית - המוח מחפש סיבה לעצור. אם אין מערכת חיצונית שתחזיק - יעצור. בור הוויתור הוא לא חולשה, הוא ברירת מחדל של המוח. הפתרון הוא לבנות תגמול חלופי שעובד בדיוק באותם ימים.

צורה: Google Sheet פשוט. עמודה אחת לתאריך (1-31), עמודה לכל הרגל. תא = ריק (לא עשיתי) או וי (עשיתי). זהו. מה לא לעשות: אפליקציות מורכבות עם תזכורות וגרפים. הן יפות בשבוע ראשון ונשכחות בשבוע שלישי. מה כן: דף נייר על המקרר, או Google Sheet שמוצמד לדפדפן. מתי לסמן: מיד אחרי שהרגל בוצע. לא בערב. ברגע אמת.

נעמה, מעצבת אופנה ברמת השרון, ניסתה לבדוק תזרים יומית 4 פעמים. כל פעם הפסיקה בסביבות יום 12. בפעם החמישית הוסיפה Habit Tracker (Google Sheet פשוט עם וי יומי). ב-יום 12 הסתכלה על 11 הוי הרצופים ולא יכלה לשבור. עברה את בור הוויתור. אחרי 90 יום: ההרגל לחלוטין אוטומטי, היא ממשיכה ללא מאמץ. שום דבר לא השתנה חוץ מהטראקר.

1) טראקר דיגיטלי מורכב: App עם 20 פיצ'רים - תפסיק להשתמש תוך שבועיים. נייר או Sheet בסיסי. 2) סימון מאוחר: 'אסמן בערב' = שכחה. סימון מיידי אחרי הביצוע. 3) אל-וי במקום וי: סימון של ימים שלא עשית - מדכא. תסמן רק הצלחות.